הורים ותלמידים יקרים
שנת הלימודים תשפ"ב בפתחה, ואני בחרתי לפתוח את דברי מקטע מתוך ספרו של יהונתן דורו "כל מה שילד צריך".
יהונתן דורון כותב בספרו על "חינוך לאושר" – "אנחנו מחפשים את האושר, אבל אנחנו לא יכולים לשאוף למטרה שהיא אינה בת השגה מיסודה. אושר בא והולך וזה חוק קיומו, אילו היה רצוף – איש לא היה יודע שהוא מאושר".
יהונתן דורון מדבר בספרו על שני דברים עיקריים שחשובים לילדים:
- נראות – להרגיש ולדעת שרואים אותי, את מי שאני.
- שייכות – להרגיש ולדעת שאני שייך . שייך למשפחה שלי, לכיתה שלי , לקבוצת החברים שלי.
ילד אשר יחוש א – אהוב, נ – נחוץ, י – יכול – יתענג משלל רגעי אושר בחייו.
למרות משבר הקורונה, הצלחנו לעמוד במרבית המטרות והיעדים בתוכנית השנתית שלנו, הן בפאן הלימודי והן בפאן החברתי רגשי. נראה שהרצון לייצר תקווה ועתיד על רקע משבר בריאותי במציאות משתנה ואי וודאות עמד בראש סדר העדיפויות שלנו.
סדר וארגון, דרכי פעולה ברורות , יצירתיות וגמישות מחשבתית , היו כוח מניע לכל אחד מאתנו.
השנה האחרונה הייתה אחרת. לא מה שתכננו וציפינו. אבל למדנו כל יום מחדש איך לייצר אמון ובטחון בשביל התלמידים שלנו, איך להתנהל במשבר ועדיין לייצר שיגרה. זו הייתה תקופה מאתגרת אבל הרצון להמשיך ולהביא עשייה, חדשנות וחשיבה מחוץ לקופסא היו הכוח המניע שלנו כל השנה.
שינוי והסתגלות ברגעי משבר מתחילים במנהיגות ובדוגמא אישית של אנשי הצוות המזדהים עם מטרות הארגון.
ומה נשמר משנת הקורונה? בתקווה שזו לא תרים את הראש בחזרה……
את ההבנה שעלינו לפתח תלמידים להיות לומדים עצמאיים. בוגרים אשר יודעים ללמוד באופן עצמאי ואשר לוקחים אחריות על עיצוב זהותם, התפתחותם וסביבתם, תלמידים אשר ישכילו לנצל את המגוון הרחב של אפשרויות הפיתוח והרחבת הידע והכישורים, ולהתאים את עצמם לדרישות המשתנות תדיר של המציאות.
נהיה שם בשבילם, כדי להקשיב, להעצים, לזהות כוחות ולחזק אותם.
נכנסנו לתוכנית חינוך אישי – תוכנית חאלו"ם (חינוך אישי לצמחיה ומנהיגות)
- בשכבות ז' – ח', שני מחנכים בכיתה.
- בשכבה ט' תלווינה את התלמידים שתי יועצות שלכל אחת יש את תחום האחריות שלה.
אנחנו יחד- כדי ש"לכל תלמיד יהיה מבוגר אחד שיאמין בו "(הרב משה קרליבך)